מחקר ארצי גדול בישראל מצא שכ18–20% מהילדים חווים פגיעה מינית כלשהי לפני גיל 18.כלומר בערך 1 מכל 5 ילדים.
לפי נתונים של ארגוני סיוע ומשרדי ממשלה בכל שנה מתקבלים בישראל אלפי דיווחים על פגיעה מינית בקטינים.בשנת 2022 התקבלו במרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית כ14000 פניות, כאשר כ40% מהן היו של קטינים.
אני לא רוצה שנהיה חלק מהסטטיסטיקה, ועבור זה יצרתי את ההרצאה הזאת.
התיאור המלא מצוי בתוך הדף, נתראה ביום חמישי ה12.3.
₪150.00
כידוע לכן, אני עורכת דין.
פלילית.
במשך שנים, עוד הרבה לפני שהפכתי לאמא, נחשפתי במסגרת עבודתי למקרים רבים של פגיעה בילדים..הטרדות, ניצול, ולעיתים גם מקרים קשים מאוד. חלק מהמקרים היו ברורים ומטלטלים, אחרים היו “קטנים” לכאורה כמו הערה, מגע לא מותאם, התנהגות שחוצה גבול.
אבל אם יש דבר אחד שהמקצוע לימד אותי, הוא שאין דבר כזה “קטן” כשמדובר בילדים.
אין לנו באמת דרך למדוד או להשוות את עוצמת הנזק לנפש של ילד שנפגעה. לפעמים דווקא אותם אירועים שנראים שוליים למבוגר, הם אלה שנצרבים עמוק בלב של ילד ומלווים אותו שנים קדימה.
ואז הפכתי לאמא. מצאתי את עצמי פוגשת עוד ועוד הורים שמתמודדים עם משהו שמוכר לם, וזה הפחד.
לא פחות ולא יותר.
פחד מהלא נודע.
פחד מהמחשבה שאנחנו מפקידים את הדבר הכי יקר לנו בעולם בידיים של אנשים שאנחנו עדיין לא באמת מכירים או מכירין טוב מאוד, כל יום, כל שעה, וזה פוגש אותנו הן במרחב הפרטי והן במרחב הציבורי.
ובמקביל לפחד גיליתי גם בלבול גדול.
בלבול אצל הורים לגבי איך בכלל ניגשים לדבר על מוגנות מבלי לחשוש, איך אוכפים ואיך מונעים? ואיך יודעים מי באמת מתאים לעבוד עם ילדים קטנים.
כשנהייתי אמא, הבנתי עוד משהו חשוב
רוב ההורים רוצים להגן על הילדים שלהם, אבל פשוט לא תמיד יודעים איך.
איך מדברים עם ילדים על הגוף שלהם?
איך מלמדים אותם גבולות בלי להפחיד אותם?
איך נותנים להם כלים לזהות מצב לא בטוח אבל גם לא מכניסים להם חרדה לחיים?
זו בדיוק הסיבה להרצאה הזאת.
בהרצאה נדבר על מוגנות ילדים בצורה ברורה, רגישה ומותאמת גיל.
נדבר על דברים שכל ילד צריך לדעת, למשל: שלכל אחד יש זכות על הגוף שלו
שמותר להגיד “לא” גם למבוגר
שאין דבר כזה “סוד על הגוף” שצריך לשמור
ושאם משהו מרגיש מוזר, מביך או לא נעים תמיד יש למי לספר
נדבר גם על איך אנחנו, ההורים, יכולים לעזור לילדים לפתח ביטחון ושפה שתאפשר להם לשתף.
איך להגיב כשילד אומר שהוא לא רוצה חיבוק ממישהו.
איך לענות לשאלות על גוף בצורה טבעית.
ואיך ליצור בבית אווירה שבה ילדים יודעים שאפשר לספר הכול.
חשוב לי גם לשתף שמעבר להיותי עורכת דין, אני מרצה מוסמכת למוגנות ילדים מטעם הארגון הבינלאומי DTL ארגון מוביל בעולם בתחום מניעת פגיעות מיניות בילדים והכשרת מבוגרים ליצירת סביבה בטוחה עבורם.
זו לא הרצאה שמטרתה להפחיד הורים.
זו הרצאה שמטרתה לתת ידע, שפה וכלים.
כי בסוף, מוגנות מתחילה בידע, בשיח פתוח ובמבוגרים שמבינים את האחריות שלהם.
אם גם לכם חשוב לתת לילדים שלכם כלים לביטחון אמיתי
אני מחכה לכם- תהיה הקלטה.
ההרצאה תיערך ביום חמישי ה12.3 בשעה 20:30 בערב בזום.
אחרי הלידה כולם שואלים מה שלום התינוק.
מעטים שואלים באמת: מה שלומך את? (ונשבעת לך שלרצות להתקלח פעם ביום זה ממש ישים).
התקופה שאחרי הלידה היא אחת התקופות הכי עוצמתיות, פגיעות ומבלבלות בחיים של אישה.
גם כשזו לא הלידה הראשונה. גם כש“הכול בסדר על הנייר”.
ליווי לאחר לידה נועד להזכיר לך אמת פשוטה ועמוקה את לא אמורה לדעת הכול.
ואת לא אמורה להחזיק את הכול לבד. כי זה קשה, וזה מציף וזה מתיש!
בעבר, נשים לא נשארו לבד עם תינוק טרי.
הייתה קהילה. היו נשים סביבן. היה ידע שעבר מיד ליד… היום האישה יולדת, חוזרת הביתה, והציפייה הסמויה היא:
״תסתדרי. זה יבוא לבד.״ אבל האמת היא… שלעיתים קרובות זה בכלל לא בא לבד. לא רק שהגוף מתאושש, ההורמונים משתוללים, השינה מתפרקת, הזהות משתנה בתוך כל זה, נולדת גם אמא.
בהדרכה אני מלמדת איך לקחת את העקרונות העמוקים של מונטסורי, ולהפוך אותם למעשיים, יומיומיים וישימים בבית אמיתי לא בכיתה סטרילית, ולא עם ציוד יקר ומוגזם. אני מדריכת מונטסורי מוסמכת לגילאים 0-3.
אז מה זה כולל? פגישת התאמה (זום או פרונטלי), פגישת הכנה ללידה, בדגש על טכניקות הקלה על כאב, פחדים וחששות.
ליווי בכל זמן ההריון מבחינת שאלות, התיעצויות וכדומה. ליווי והגעה לבית החולים מתחילת הלידה ועד סופה. פגישה נוספת לאחר הלידה- עיבוד החוויה וסיכום.
מלווה באיזור השרון והמרכז בלבד
הגישה ההיקשרותית התפתחותית מקדשת ורואה לנגד עיניה את הקשר הקדוש בין ההורה לילד ולכן שום דבר שאותו נעשה לא יפגע בקשר העדין הזה. בגישה אנחנו עובדים על חיזוק הקשר, האדרתו, טיפוחו וההנחה שהמטפל הטוב ביותר עבור הילד- הוא ההורה שלו עצמו.
אבן הדרך המשמעותית ביותר ולא משנה איך את רוצה ללדת. ברגע שאת נכנסת בדלתות בית החולים (או לא) את הופכת להיות חלק ממערכת גדולה, שמתמקדת לא דווקא בך… והמטרה היא- שאת תהיי הגיבורה של הסיפור הזה.
בקורס נלמד את דפוסי השינה הביולוגים והאנתרופולוגיים נמשיך ונלמד את דפוסי ההיקשרות בשנים הראשונות. נדבר על קפיצות הגדילה המהותיות המתרחשות לאורך השנתיים הראשונות. נבין את המושגים של היגיינת שינה, מסייעים ועוגנים ואיך לגייס אותנו לטובתנו. נדבר על הבשלה קוגנטיבית ועל ההשלכות שלה בכל הקשור לשינה. והכי חשוב… נקבל כלים להתמודד עם כל השינויים שהילד לשנו ואנחנו צפויים לעבור.
בגלל היותי יועצת הנקה וגם מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית התפתחותית וגם בעלת ידע נרחב בביולוגיה אני מבססת את כל הפרידה מהנקה על שלושה מסלולים- הבשלה רגשית, פונקציות ביולוגיות וההבנה הפיזיולוגית העמוקה של הנקה עבור אמא ופעוט.
הפרידה מהחיתול היא אולי הטריגר הנפוץ ביותר עבור הורים רבים, וחבל כי היא לא חייבת להיות מסובכת, מאוחרת וחסרת מוטיבציה.
המפתח לפרידה מהחיתול טמון בהבנת העולם הפנימי וההתפתחותי של הילדים שלנו.
הסתגלות אמיתית צריכה להיות הדרגתית ומתאימה לילד, ולא ציפייה שיסמוך על אנשים זרים מהיום הראשון. גם אם אנחנו הסתגלנו בילדות, אין סיבה שילדינו יעברו חוויה מבלבלת או מכאיבה. בהרצאה נלמד איך לבחור מסגרת בטוחה, מהו גיל הכניסה המומלץ ומה חשוב לדעת מבחינה רגשית וחוקית. זה הזמן לגלות דרך רגישה ונכונה יותר להתחלת הדרך במסגרות.
הסדנא שתיתן לכן אחת ולתמיד את ההבנה של איך עושים את זה כשהילדים לצידכן.
חברתי לשתי הנשים הכי מוכשרות שאני מכירה בחנ״ב חני אוהד אטיאס ושגית לב, כדי שתקבלנה כמה שיותר כלים והשראה.
נדבר על למה כמה ואיך. נספר הכל על הכל מבטיחות לא לשמור מכן סודות:)
אם עד עכשיו כבר הבנתם שהחיתולים שבהם אנחנו משתמשים הוא עסק סופר רווחי עבור החברות המייצרות אתם במקום הנכון.
עד לפני מאה שנים לא היו ילדים מעל גיל שנה שמסתובבים עם חיתול ועושים על עצמם פיפי או קקי.
השינו הגדול הגיע מהיצרנים.
ובכן, הסוד הגדול הוא שאפשר להיפרד מהחיתול עד גיל שנה ועוד קודם.
אפשר להיפרד מהחיתול בכל גיל. אמנם בגישה בה אני עובדת עדיף שהילד יוכל לעשות פעולות בסיסיות כמו- ללכת לשירותים, להוריד מכנסיים וכדומה. כל ילד בקצב שלו אבל אני ממליצה לכיוון גיל השנתיים. צריך לדעת ולהבין שישנם ילדים שיפרדו תוך שבוע וישנם ילדים שיקח להם חודש. זה טבעי ונורמאלי. כל ילד הוא שונה וכל ילד נע בקצב שלו אל עבר העצמאות.
